De Materia medica תרגם והוסיף הסברים אנדרס דה לגונה

Presentación del tema: "De Materia medica תרגם והוסיף הסברים אנדרס דה לגונה"— Transcripción de la presentación:

1 De Materia medica תרגם והוסיף הסברים אנדרס דה לגונה
מצגות קלריטה ואפרים De Materia medica תרגם והוסיף הסברים אנדרס דה לגונה תרגום לספרדית, 1555

2 בחרנו ליצור מצגת זו, על התרגום לספרדית (קסטליאנו) של Materia Medica של דיוסקורידס, כדי להבליט באמצעותה מספר נושאים העולים מקריאת הספר. דוברי הספרדית יוכלו להעמיק בנושא אם ימצאו בו עניין. תרגום זה של Materia Medica סרוק בשלמותו, בצבעים ובצורה ידידותית, המאפשרת למצוא כל דף רצוי במהירות. ההדפסה הצבעונית מאפשרת לזהות את צבעי הפרחים, דבר שאינו ניתן בספרו של מטיולי, שקדם לספר זה ומוכר יותר לחוקרים. הספר של מטיולי סרוק אף הוא באינטרנט, אך רק בשחור-לבן, וקשה להגיע לכל דף ודף בקלות. נוסף לתרגום הספר של דיוסקורידס שנכתב במאה הראשונה לספירה, הוסיף המתרגם אנדרס דה לגונה ידיעות שנצברו במהלך הדורות , מתרגומיו הרבים של הספר ומן הידע שלו עצמו כחוקר צמחי מרפא, וחומרים מהחי ומהדומם ששמשו להכנת תרופות. ספר זה סוקר בהרחבה בעלי חיים ותכונותיהם, וכן מינרלים שדיוסקורידס עליהם כתב בספרים האחרונים של הקודקס, שאינם בנמצא בכתב-יד וינה ובכתב יד נפולי, אבל כן תורגמו על ידי מטיולי קודם שהתפרסם הספר של אנדרס דה לגונה בספרדית. במידת האפשר נביא הסברים בעברית ובאנגלית, לצופים שאינם דוברי ספרדית.

3 מעיון בספר בולט המגוון הרחב של נושאים שדיוסקורידס עסק בהם, וכל המומחים שבאו אחריו, שפרשו והוסיפו מידיעותיהם הם או מאלה שהיו לפניהם. לא היה צמח שלא חקרו, הרכבים מסובכים שלא ניסו, בעלי חיים שלא בדקו תכונותיהם התזונתיים והרפואיים, ואותו דין עם דגים, פירות ים, פטריות, חרקים ואין ספור יצורים, מתכות וחומרים. הספר הוא אנציקלופדיה לרפואה המעורר התפעלות. הרפואה הקונבנציונלית המערבית חטאה בכך שזלזלה בכל הידע שנצבר במשך אלפי שנים והגדירה את הרפואה המבוססת על צמחי מרפא כתרופות סבתא או כסיפורים של מכשפים של חברות "פרימיטיביות". כבר לפני עשרות אלפי שנים ידעו בני האדם שעסקו בלקט ובציד תכונותיהם של צמחי המרפא שבסביבתם כפי שמביא לפנינו יובל נח הררי בספרו "קיצור תולדות האנושות": "בני החבורה הכירו היטב את תחום נדודיהם וידעו בדיוק היכן ממוקם כל מעיין, עץ אגוזים, מאורת דובים ומצבור אבני צור. הם הכירו לפני ולפנים את אורחות חייהם ומנהגיהם של מאות מינים של בעלי חיים, ואת מקום גידולם וסגולותיהם התזונתיות והרפויות של מאות מיני צמחים." בספר "הוואי", המספר תולדות האיים ותושביהם, וגילויים על ידי האיש הלבן, סופר על רופא מיסינר שבא להוואי עם אשתו ההרה, כדי להפיץ את בשורת הנצרות ובשורת המדע והקידמה המערבית לילידים. כשאשתו קרעה ללדת, סירב לקבל עזרתן של נשים ומילדות מקומיות, ויילד את התינוק בעצמו. בלידה זו אשתו דיממה למוות, והילידים התפעלו כיצד רופא "חכם כל כך" אינו מכיר את הצמחים הפשוטים הגדלים בסביבה שעוצרים דימום במקום!

4 שמו המלא של הספר, בספרדית:
“Pedacio Dioscorides anazarbeo, Acerca de la materia medicinal y de los venenos mortiferos” Traduzido de lengua griega en la vulgar castellana & illustrado con claras y substantiales annotationes, y con las figuras de innumeras plantas exquisitas y raras por Andres de Laguna” כתובת האתר: Pedacio Dioscorides anazarbeo, Acerca de la materia medicinal y de los venison mortiferos

5 כרכום קוציץ רך פיגם מצוי שיטה סכינית זית
רוב צמחי המרפא הידועים לנו היום היו ידועים לבוטנאים ולרופאים כבר לפני אלפיים שנה ויותר כרכום קוציץ רך פיגם מצוי שיטה סכינית זית

6 מעיון בעמוד הראשון של הספר אנו למדים על מגבלות הדפוס באותם הזמנים: כותר הספר כתוב במספר שורות, בכל שורה הגופן קטן מבשורה שקדמה לה ואין כל התחשבות באורך המילים, על כן תחילתה של מילה יכולה להיכתב בסוף השורה וסופה בתחילת השורה הבאה.

7 הקדשה למלך בפתח הספר

8 אנדרס דה לגונה פותח בהקדמה לספרו בדברי תודה למיטיבים עמו שעזרו להביא את תרגומו לדפוס ומהלל את התקופה הנוחה בה הוא חי. בראש ובראשונה הוא מהלל את מטיולי בן זמנו, אותו הוא מוקיר כגדול המומחים בנושא וגדול המתרגמים של ספרו של דיוסקורידס לשפה הטוסקאנית וללטינית. לגונה מסביר את תוכן ששת ספריו של דיוסקורידס: ארבעת הראשונים עוסקים בצמחים ובבעלי חיים המשמשים למדע הרפואה, הספר החמישי עוסק בסוגי היינות השונים ובמינרלים, והספר השישי עוסק בפרטי פרטים על רעלים ועל בעלי החיים המייצרים רעלים ועל כן מסוכנים לבני אדם בהתייחסו לפלאי הטבע מודה הוא לבורא עולם ומשווה את הצמחים לתינוקות בהיוולדם הגדלים ומתחזקים עם השנים. "אלוהים נתן לבני האדם הראשונים, לא ארמונות ולא ערים, לא מצודות ולא בתי יוקרה, אלא גנים, שדות וכרמים, כדי שיחיו מוקפים בפרחי סיגליות ובנרקיסים ריחניים... "

9 Andrés Laguna de Segovia ( ) fue un médico humanista español, especialmente dedicado a la farmacología y a la botánica médica. Fue hijo de un médico judeoconverso. Estudió dos años de artes en Salamanca y se trasladó en 1530 a París, donde se graduó en artes y estudió Medicina. Se formó también en lenguas clásicas con helenistas y latinistas de prestigio para poder leer en lengua original a Dioscórides. Regresó a España en 1536, impartiendo clases en las Universidades de Alcalá y Toledo, y el Emperador Carlos V le nombró médico personal. Luego viajó a Inglaterra, viviendo algunos años en los Países Bajos y haciendo herbolarios de todos los lugares a donde iba para comprobar las prescripciones de Dioscórides. Desde 1545 a 1554 permaneció en Italia, donde la universidad de Bolonia le nombró doctor y le honraron los papas Pablo III y Julio III. Regresó a España a finales de 1557, tras otra larga estancia en los Países Bajos; fue médico de Carlos I y Felipe II. Logró de este último que creara el Jardín botánico de Aranjuez. Falleció en Guadalajara, en 1559

10 La más célebre de sus obras fue su traducción castellana, con interesantes comentarios y adiciones que doblan el texto original, de la Materia médica de Dioscórides. La obra salió con el título de Annotationes in Dioscoridem Anazarbeum (Lyon, 1554). En ella señala además los errores cometidos por Ruelle y que notó al cotejar su traducción latina con varios códices griegos. Terminó estas anotaciones en Roma (1553) y un año más tarde, en una de sus visitas a Venecia, se hicieron las xilografías de la edición en el mismo lugar donde se realizaron las de las ediciones de P. Andrea Mattioli, principal difusor de Dioscórides en Europa. Laguna comprobó en persona todas las prescripciones de Dioscórides y añadió sus propias observaciones, opiniones y experiencias como botánico y farmacólogo que había experimentado con hierbas recogidas en numerosas zonas de Europa y las costas mediterráneas. Su traducción es clara y precisa, y los comentarios constituyen una fuente de primer orden, no sólo para la botánica médica de la época, sino para otras actividades científicas y técnicas. El texto se reimprimió en Amberes en 1555 y se reeditó veintidós veces hasta finales del siglo XVIII. Fue mucho más influyente que otras ediciones de Galeno o Teofrasto en el Renacimiento europeo, ya que las prescripciones de Dioscórides tenían un carácter más práctico.

11 כתיבת הספר הסתיימה ב25 בספטמבר 1555.
לגונה מודה לאלוהים ולמלכי ספרד על שאיפשרו לו לסיים את עבודתו הענקית זו. כתיבת הספר הסתיימה ב25 בספטמבר 1555.

12 Andrés Laguna de Segovia (1499–1559) was a Spanish humanist physician, pharmacologist, and botanist.
Laguna was born in Segovia, to a converted Jewish doctor. He studied the arts for two years in Salamanca, then moved to Paris in 1530, where he graduated from the arts and went on to study medicine. He also learned classical languages such as Greek and Latin with such fluency as to be able to read Dioscorides in his original language. He was also influenced by Erasmus. Laguna returned to Spain in 1536, then travelled to England, lived some years in the Netherlands and collected herbal remedies in all the places he stayed to verify Dioscorides's prescriptions. Between 1540 and 1545 he resided in Metz, becoming a doctor of the city, and from 1545 to 1554 he stayed in Italy, where he received a doctorate from the University of Bologne and was honored by the Popes Paul III and Julius III. He was provided with accommodations in Venice by the Spanish ambassador Diego Hurtado de Mendoza, a preeminent humanist and proprietor of a nutritional library. Laguna finally returned to Spain in 1557, after another extended stay in the Netherlands lasting three years; he served as doctor to Charles V and Philip II. Lastly, he created the Botanical Garden of Aranjuez. He died in Guadalajara, Spain, in 1559.

13 Laguna worked on literary, historical, philosophical, political and medical subjects, as a typical homo universalis of the Renaissance. His most celebrated work is the translation into Castilian, with interesting commentaries and additions that double the original text, of Dioscorides's Materia Medica. The work was published with the title Annotations on Dioscorides of Anazarbus (Lyon, 1554). He finished this annotation in Rome (1553) and one year later, on one of his visits to Venice, he produced a printing of his edition at the same place where P. Andrea Mattioli, the principal distributor of Dioscorides in Europe (he had made a translation to Latin and another to Italian in 1544 that was reprinted seventeen times), produced his own edition. Laguna personally verified all the prescriptions of Dioscorides and added his own observations, opinions and experiences as a botanist and pharmacologist who had experimented with herbs gathered in many areas of Europe and the Mediterranean coast. His translation is clear and precise and the commentaries constitute a primary source, not just for botanical medicine of the period, but for other scientific and technical activities. The text was reprinted in Antwerp in 1555 and was reprinted twenty-two times by the end of the eighteenth century.

14 Este libro es un ejemplo excepcional de la transmisión de conocimientos a través de los siglos: Dioscórides, médico griego del siglo I, escribió un importante tratado de botánica farmacéutica y se le puede considerar el padre de la farmacología. Esta obra fue traducida al árabe en el siglo X por el sabio judio Ibn Shaprut, en tiempos de Abderramán III; más tarde, la Escuela de Traductores de Toledo vertió al latín estos conocimientos, siendo la primera edición española en latín la de Antonio de Nebrija, en 1518. Corre el año 1555, y el editor Juan Latio publica en Amberes la traducción en castellano que nos ocupa, realizada por el doctor Andrés Laguna, quien, en sus viajes a Roma, pudo consultar diversos códices, así como un libro impreso en Venecia por Matthioli. La obra continuó editándose hasta mediados del XVIII. Laguna añadió para esta edición dibujos diseñados por él mismo. Son en total más de seiscientas imágenes de plantas y animales. Varios autores opinan, que pudiera tratarse de grabadores italianos, por su parecido con la edición de Matthioli, y que Laguna se llevó los tacos a Amberes, trayéndolos luego a España para publicar nuevas ediciones. Este ejemplar, de gran calidad técnica, se imprimió en vitela y se iluminó para regalárselo a Felipe II, por estas fechas todavía príncipe.

15 בתחילת הספר מובא המבוא של דיוסקורידס, בו הוא מזכיר את החכמים שקדמו לו ברפואה ובבוטניקה, כיצד ומתי יש לאסוף את צמחי המרפא, כיצד להרכיב תרופות וכיצד לשמרן. בהמשך מוסיף דה לגונה הקדמה משלו המתפרסת על שמונה דפים, בה הוא מסביר בפרוטרוט כיצד להשתמש בספר וכיצד להכין את הרפואות. כדי להבין חשיבותו וגודלו של הספר נציין שהוא מכיל 645 דפים!. בסוף הספר מספר דפים עם הסבר המונחים, בהמשך מראי מקום של הצמחים לפי שמם, ראשית ביוונית עתיקה, ובהמשך בלטינית, בערבית, בשפה הברברית, שפה המשמשת את הרוקחים בבתי המרקחת, בספרדית, בקטלנית, פורטוגזית, איטלקית, צרפתית וגרמנית, כדי שכל רופא או בוטנאי יוכל למצוא את מבוקשו במהירות. תחילת המבוא של דיוסקורידס סוף ההקדמה של דה לגונה

16 בשולי כל דף הערות ומראה שם הצמח ביוונית
הפרק הראשון בספר מוקדש לאירוסים, כיצד לזהותם ומה שימושם ברפואה. בשולי כל דף הערות ומראה שם הצמח ביוונית ברקע: אירוס הארגמן

17 פרק המוקדש לפפירוס כל פרק פותח בתרגום דבריו של דיוסקורידס,
כל פרק פותח בתרגום דבריו של דיוסקורידס, בהמשך מופיע שם הצמח בשפות השונות, ולבסוף דברי דה לגונה

18 הפרק הXIII מוקדש לכסיית האבוב (Cassia fistula), צמח שהוכנס לאחרונה בגנינו כצמח נוי.
הזרעים מכוסים בעיסה דביקה ששימשה את הרופאים להכנת תרופות. ברקע, פריחת כסיית האבוב בארץ.

19 De materia medica בפרק XVIII מונה המחבר את תכונות ה"בלסמו", צמח שמייצרים ממנו את בושם האפרסמון, כפי שמזהים רוב החוקרים, שהופק רק ביהודה, בסביבות עין גדי. הוא מפרט את השיטות השונות לחרוץ חריצים בקליפת הצמח כדי להפיק ממנו את המוהל הדרוש, או בסכין מתכת או בזכוכית. המחבר מזהיר בדבר הזיופים הרבים שנוכלים מבצעים, על ידי הוספת חומרים שונים לבושם עצמו, או על ידי תחליפים אחרים ומציין כיצד ניתן לזהות זיופים בקלות: כאשר הבושם האמיתי נשפך על בגדי צמר, אין הוא משאיר סימן, בשונה מבושם מזויף המכתים את הבגד.

20 ולשאר תכונותיו הרפואיות של האפרסמון: מרפא זיהומים בעיניים, מרפא נשים פריג'ידות, מקדים את הווסת ועוזר בלידה. העלים, הזרעים והגזע של הצמח משמשים לריפוי מחלות רבות: כוויות, כאנטידוט במקרים של הכשת נחשים, נגד כאבי מעיים וכאבי בטן, משמש כמשתן, מקל כאבי עצמות ועוד.

21 אחרי תרגום דברי דיוסקורידס, המתרגם מביע דעתו על צמח האפרסמון, ומציין סיבות להיעלמותו:
"סוד גידול האפרסמון הוא אחד הסימנים הבולטים לאהבת האל את העם היהודי, הצמח הנדיב ביותר שנברא, לא יגדל בעתיד, לבריאות ולשמירת משפחת האדם. אנדרס דה לגונה, חרף דיעותיו המתקדמות וההומניסטיות, המושפעות מאווירת הרנסנס, מבטא את שנאתו לעם היהודי,שנאה שרווחה בספרד במאה הXVI-, שישים שנה אחרי הגירוש: "תכונותיו הטובות של הצמח לא שימשו אלא לרעה על ידי האנשים הרעים וכפויי הטובה, שהמירו אהבה בשנאה, תשורות במכות והצלפות, על כן גמל אלוהים ליהודים לדורותיהם ברדיפות ובהגליות, עונש על היותם כפויי טובה כלפי האל".

22 בושם האפרסמון (הבושם שאליו מתייחס דיוסקורידס)
במקורות יהודיים קדומים, אפרסמון הוא שמו של צמח מימי בית שני, אשר גדל בבקעת ים המלח ובאזור יריחו. מקובל לחשוב כי צמח זה הוא השיח Commiphora gileadensis ((Commiphora opobalsamum ‏‏או בלסם, בלסאן, בשאם (הכול מלשון 'בושם'). אין זה העץ המכונה אפרסמון בימינו, שמקורו כלל אינו באיזור ארץ ישראל. צמח האפרסמון היה מפורסם בתקופת המשנה והתלמוד כצמח בושם יוקרתי. לפי המקורות היוונים והרומים, הוא גדל כצמח תרבות רק בארץ-ישראל. האפרסמון נזכר רבות גם בספרות חז"ל בשמות: צרי וקטף. הוא תפס מקום חשוב בעולם היהודי, וכך למשל הוא נזכר ראשון ברשימת סממני הקטורת שהוקטרו במקדש (בבלי, כריתות ו, ע"א). לשמן האפרסמון התקינו ברכה מיוחדת; לדעת רב יהודה יש לברך עליו 'בורא שמן ארצנו', ולהלכה נקבע שמברכים 'בורא שמן עָרֵב' (בבלי, ברכות מג, ע"א.) המקורות מהתקופה הרומית והביזנטית מזכירים במפורש את גידולו של האפרסמון באגן דרום ים המלח, מצוער בדרום, דרך עין גדי ועד יריחו בצפון. מקורות אחרים מציינים שהוא גדל רק ביהודה, כמו למשל פליניוס: 'אין מכל הבשמים מי שידמה לאפרסמון (balsamum) . הארץ היחידה שלה הוענק צמח זה היא יהודה'. נראה שחבל ארץ יהודה שאליו הם מתכוונים הוא 'עמק יהודה', הכולל בתקופת המשנה את האזור 'מעין גדי ועד יריחו' (תוספתא, שביעית פ"ז ה"י; ירושלמי, שביעית פ"ט ה"ב; לח ע"ד.) השיח במפת מידבא "יש לו שלושה עלעלים (כמו תלתן), כמו שהוא מתואר בספרות הקלאסית (וכך גם בימינו)"

23 על האלוורה Documents dating back to 40 AD prove the ancient Greeks and Romans also used the aloe vera plant. The Greek physician Dioscorides and the famed Hippocrates, referred to as the father of modern medicine, both touted the curative effect of aloe vera when applied to stomach ailments and open wounds. Dioscorides, a doctor who served in the Roman army, wrote in his “De Materia Medica” that aloe vera juice treats issues of the gums and mouth and “loosens the belly, cleansing the stomach”. Dioscorides gained most of his knowledge about Aloe vera from traveling with the Roman armies. He first wrote of it in his ‘De Materia Medica’ in AD His commentary uses Aloe vera for boils, healing the foreskin, soothing dry itchy skin, ulcerated genitals, tonsils, gum and throat irritations, bruising, and to stop bleeding wounds. Pliney the Elder, a physician from AD, confirmed in his ‘Natural History’ the discoveries of Dioscorides. Some additional uses that Pliney found for Aloe vera included the healing of leprosy sores and it reduced perspiration as our first anti-perspirant. Two thousand years ago Pliney and Dioscorides saw a difference in the quality of different Aloe vera plants and their processing before use.

24 על שמן שקדים לפניכם דוגמה לצורה שדיוסקורידס מביא מרשם ודה לגונה מתייחס אליו, סותר אותו ומביא מידיעותיו העדכניות יותר. אנו מביאים בתרגום חופשי את דברי דיוסקורידס על צורת ההכנה של שמן שקדים ותכונותיו: "שמן שקדים מכינים בצורה זו: כותשים במכתש רבע כמות של שקדים מרים נקיים ומערבבים עד שמתקבלת עיסה. שופכים על העיסה מים רותחים, וממתינים מחצית השעה. אחר כך לשים חזק עד שסוחטים את הנוזלים. חוזרים על פעולה זו עם כמויות נוספות של שקדים, ועל כל מנה של שקדים מוסיפים מנה של שמן. שמן השקדים שמתקבל מקל על כאבי הראש, על כאבים וזמזומי אוזניים. עוזר מאד להקלת מחלת כליות וממיס אבני כליות. כשמערבבים אותו עם דבש ועם שורשי צמח השושן הוא מסיר כתמי אור וכוויות שמש וקמטים בפנים. הוא מחזק את הראייה, וכשהוא מדולל ביין הוא משמש תרופה נגד פצעים וקשקשים בשערות"

25 המתרגם דה לגונה מוסיף את דעתו, ונדהם מכך שדיוסקורידס מתייחס רק לשקדים המרים, ולא לשקדים המתוקים., שלדעתו שמן משקדים מתוקים הוא לא רק טעים יותר, אלא יעיל יותר לאותן מחלות שמציין דיוסקורידס ולמחלות נוספות: שיעול ואסטמה, ובתוספת מיץ צנוניות הוא משיב באופן חלקי את השמיעה...

26 קנביס - Cannabis

27 על השקמה ועל התאנה

28 הספר השני של דיוסקורידס, להבדיל מהספר הראשון העוסק בעיקר בצמחים, עוסק במגוון רחב של בעלי חיים, דגים ופירות-ים,מתכות וחומרים שונים. הפרקים הראשונים של הספר עוסקים בקיפוד הים ובקיפוד היבשה, בדורבן ובסוסוני ים.

29 בהמשך הוא מפרט את סוגי הצדפות, חלזונות וסרטנים
ואת תכונותיהם התזונתיים ובריאותיים.

30 עקרבים "רבות אנו חייבים לטבע, שהעניק לנו מיגוון רחב כזה של בעלי חיים כדי לקשט עולמנו, ובנוסף ברא גם חיות רעילות ומזיקות לבני אדם, אבל יחד עימן, נתן לנו את התרופה והרפואה. נקבת העקרב מטילה כרגיל, (כך מספרים), אחד עשר ביצים ואחרי בקיעת הרימות היא אוכלת עשרה מהן ומשאירה בחיים את הצאצא החזק ביותר להמשך המין, אבל בהמשך, הצאצא כפוי טובה, אוכל את אמו כנקמה על הרג אחיו..."

31 בהמשך מתייחס דה לגונה לדגים רעילים ושאינם רעילים, טעמם ושימושם לצרכי ריפוי מחלות. הוא מתייחס בהרחבה לרעלי הנחשים, כיצד להתגבר עליהם? אלה נחשים מותרים לאכילה, ומצטט את גאלנוס ,פליניוס ורופאי העבר המפורסמים, ומביא דוגמאות מן ההיסטוריה של הרעלת מפורסמים על ידי נחשים.

32

33

34 על פשפשים במיטות על שימושים בריאות של בעלי חיים שונים

35 על שימוש בחלקי חמורים וסוסים אחרי מותם
על הכבד של בעלי חיים שונים על שימוש בחלקי חמורים וסוסים אחרי מותם

36 על תכונות ביצי התרנגולת
על נזקי הארבה וערכו התזונתי.

37 הסנוניות

38 על השנהב ועל הפילים על פרסות החזירים

39 על קרני הצבי על תולעי השדה

40 על חרקים וזחלים שונים

41 על הסלמנדרה

42 לאחר הסבר על תכונותיהם של קורי העכביש, שמומלץ להניחם על פצעים פתוחים כדי לעצור דימום ולמנוע זיהומים ותכונות רפואיות נוספות, המתרגם מתאר את תכונות הקורים: "העכבישים תווים את הקורים רק בשעות ובימים מעוננים, אף פעם לא בשעות החמות של היום. הקורים בנויים כדי ללכוד חרקים קטנים, אף פעם לא דבורים או חרקים גדולים, הקורעים את הרשתות ופוגעים בהם, (והוא משווה) כפי שנוהגים העשירים מדי יום להתעלם מהחוקים ולשבור אותם"

43

44 סוגי פרג

45 הפתיח לספר השישי של דיסקורידס על הרעלים הממיתים, ועל בעלי החיים הממיתים ברעליהם.

46 כלבת

47 "אם בני האדם היו שומרים ביניהם את האמונה והאחווה כפי ששומרות בניהן החזקות והאכזריות שבחיות, או אם הטבע היה מעניק להם אותו ידע ואינסטינקט, שחיות הפרא קיבלו..."

48

49 מראי מקום של הצמחים לפי שמם בשפות שונות: ביוונית עתיקה, בלטינית, בערבית, בשפה הברברית, שפה המשמשת את הרוקחים בבתי המרקחת, בספרדית, בקטלנית, פורטוגזית, איטלקית, צרפתית וגרמנית, כדי שכל רופא או בוטנאי יוכל למצוא את מבוקשו במהירות.

50 מצגות נוספות בנושא: מצגת ראשונה, De materia medica:
מצגת שנייה, :Napoli materia medica מצגת על הדודא הרפואי:

51 הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
מקורות: MateriaMedicaAndresdeLaguna קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: